לאומי קארד אשראים בע"מ נ' צרפתי

החלטה

עסקינן בתביעה לסכום קצוב ע"ס 43,202 ₪, שהגישה התובעת כנגד הנתבע. בתביעה נטען כי הנתבע, התקשר עם התובעת בהסכם להנפקת כרטיס חיוב, וערך עסקאות באמצעותו, אך נותר חייב לתובעת את הסך הנ"ל, משום שתשלומי החוב החודשיים הופסקו.

הנתבע מבקש ליתן לו רשות להגן, טוען כי מעולם לא קיבל את הכרטיס, וסבר כי בקשתו להנפקת כרטיס חיוב של התובעת, נדחתה.

הנתבע מכחיש את השימוש בכרטיס החיוב של התובעת וטוען שלא קיבל מעולם הודעות חיוב חודשיות, או הודעות על החוב הנ"ל.

הנתבע מוסיף וטוען, שחתם על ההסכם עבור חברת י.צ. עמל בטחון בע"מ, כבעל זכות חתימה, ובהתאם להחלטת החברה מיום 15.12.2005 (נספח א' לבקשה).

לכן, בהסכם נרשם מען הבעלים של החברה והוראת הקבע נחתמה בחותמת החברה.

הנתבע צירף לבקשתו את תצהירו של צרפתי יצחק (אביו) המשמש יו"ר החברה, הטוען שהוא שקיבל את כרטיס החיוב, את החשבונות ומכתבי ההתראה בגין החוב.

יוער, כי בדיון שנקבע לשמיעת המצהירים, לא התייצב המצהיר הנוסף ולפיכך אני מתעלמת מהאמור בתצהירו.

יוער, כי עיון בהסכם מעלה, שהחתום עליו מאשר את קבלת כרטיס החיוב המפורט בהסכם. אין מחלוקת שהנתבע חתם על ההסכם. כן יש לציין, כי בהסכם מופיעים פרטי הנתבע. פרטי החברה הנ"ל אינם מופיעים בו, פרט לחתימה על ההרשאה לחיוב לחשבון, שם מתנוססת חותמת החברה.

ב"כ התובעת חקרה את הנתבע חקירת שתי וערב, בדיון שנערך ביום 11.03.2010. הנתבע הכחיש קשר לחשבון הבנק, למעט זכות חתימה בו בנוסף לאחרים. הנתבע חזר על טענתו שלא קיבל את כרטיס החיוב למרות האמור בהסכם.

הנתבע הכחיש חתימותיו על הוראות לשינוי הרשאות חיוב שנמסרו לתובעת.

באופן תמוה, הנתבע הכחיש אף את האמור בנספח א' לבקשתו וטען כי מעולם לא היה חבר במועצת המנהלים בחברת י.צ. עמל בטחון בע"מ.

על אף התמיהות העולות ממנה, לא נסתרה בחקירה הנגדית טענת הנתבע שלא קיבל את כרטיס החיוב מהתובעת ולא עשה בו שימוש.

ב"כ הצדדים חלוקים בשאלה אם בנסיבות כפי שתוארו, דין הבקשה להתקבל.

מצד אחד, טוען ב"כ הנתבע כי די בראייה שהציג הנתבע, היינו גירסתו שלא קיבל את הכרטיס אשר לא נסתרה בחקירה הנגדית, ואף גירסתו שלא עשה בו שימוש ולא ידע על השימושים שבוצעו באמצעותו. ב"כ הנתבע מוסיף וטוען שהתובעת בחרה להימנע מליתן הסבר באיזה אופן מסרה את הכרטיס ולא ראתה לתקן את התביעה בצירוף חברת י.צ. עמל ביטחון בע"מ, או יצחק צרפתי כנתבעים נוספים. ב"כ הנתבע מוסיף וטוען שאומנם נאמר בטופס הבקשה כי החתימה משמשת ראייה לקבלת הכרטיס, אך בשלב זה של הדיון, די בגירסתו בעל פה של הנתבע כנגד המסמך בכתב על מנת ליתן לו רשות להגן, בפרט כאשר התובעת נמנעה מלהציג את שוברי העיסקאות. אליבא שיטתו, אם היו אלא מוצגים, היו מחזקים את טענת הנתבע שלא ביצע את העיסקאות בעצמו ואי הצגתם, מקימה חזקה עובדתית שלו היו מובאים, היו פוגעים בגירסת התובעת.

מצד שני, טוענת התובעת, על פי החזקה כי החותם על מסמך קרא אותו והבינו, שהנתבע מנוע מלטעון שלא קיבל את הכרטיס.

התובעת מוסיפה וטוענת בסיכומיה, כי על פי סעיף 5 (ד) (1) לחוק כרטיסי חיוב תשמ"ו - 1986 (להלן: "החוק"), אין ללקוח הגנה כאשר מסר את הכרטיס לאדם אחר ובפרט כאשר מסירתו נחשבת כמסירה בנסיבות לא סבירות. עוד טוענת התובעת כי נספח א' לבקשה מעיד על עצמו וסותר באופן ברור את טענת הנתבע שחתם על הבקשה בשם החברה בלבד. לבסוף, מוסיפה התובעת את הסתירות ואת התמיהות הנובעות מחקירתו הנגדית של הנתבע.

דיון והכרעה:

סע' 3 לחוק קובע:

"(א)חיוביו של לקוח לפי חוזה כרטיס חיוב ייכנסו לתקפם עם קבלה לידיו של